הפרשה נפתחת בהימנעות קיצונית ממלחמה: ״ולא נחם אלוהים דרך ארץ פלישתים, פן ינחם העם בראותם מלחמה״.
←להמשך קריאההפרשה פותחת ביתרו שמגיע לבקר יחד עם שני נכדיו: גרשם (כי גר הייתי בארץ נכריה) ואליעזר (כי אלוהי אבי בעזרי).
←להמשך קריאהלאחר שיוסף אוסר את בנימין, יהודה מנצל את חופש הביטוי, תופס מנהיגות ונעמד מול יוסף.
←להמשך קריאהיעקב שוכב על ערש דווי ומברך את כל הצאצאים – לכבוד ביקורו של ראש ממשלתנו בנימין.
←להמשך קריאהרגע לפני שיוסף נפטר, הוא דורש שיובא לקבורה בארץ המובטחת. אך מסיבה לא ברורה, גם לאחר ש״וימת יוסף וכל אחיו״..
←להמשך קריאהמשה, המבוקש על פשעי מלחמה, ואהרון העבד, מנצלים את זכותם הבסיסית לחופש הביטוי ועומדים מול פרעה: ״שלח את עמי״.
←להמשך קריאההשבוע ציינו בעולם את ׳יום המאבק באלימות נגד נשים׳, בעוד שבפרשתנו ׳מעמד הנשים׳ גבוה במיוחד.
←להמשך קריאהמחר נקרא בפרשת ״וישלח יעקב מלאכים לפניו״ – יעקב שב אל ארצו, ובדרך נפגש עם עשו אחיו.
←להמשך קריאההפרשה מתחילה כשיוסף מספר את חלומותיו לאבא יעקב (שגם הוא מומחה בתחום). בתגובה, יעקב כועס עליו.
←להמשך קריאההפרשה שוב מתחילה בחלום, אך הפעם של פרעה. יוסף פותר את החלום והופך מאסיר – למשנה למלך.
←להמשך קריאה