יש לכם שאלה? דברו איתנו
והשבוע בפינתנו ארץ DC ירושלים:
🎶 [שורת שיר – להדבקה ידנית] 🎶
https://youtu.be/8s8GlypTbtY
מחר נקרא בפרשת "וישב יעקב בארץ (Canaan (12"
על חשיבות החלומות, בימים ההם ובזמן הזה.
הפרשה מתחילה כשיוסף מספר את חלומותיו לאבא יעקב (שגם הוא מומחה בתחום). בתגובה, יעקב כועס עליו, "הבוא נבוא אני ואימך ואחיך להשתחוות לך ארצה?!"
🎶 [שורת שיר – להדבקה ידנית] 🎶
למחרת יוסף מוצא את אחיו.
אך הם מקניטים אותו: "הנה בעל החלומות הלזה" וזורקים אותו לבור.
מאותה תחתית, יוסף נמכר למצרים שם הוא מנפץ את 'חלומה' של אשת פוטיפר, ולכן נזרק לכלא .
🎶 [שורת שיר – להדבקה ידנית] 🎶
אפילו בכלא יוסף לא מפסיק אלא משתדרג
ופותר את חלומותיהם של שר המשקים והאופים.
אך במקום להמשיך ולחלום הוא פונה למתווך בעל אינטרס.. וכעונש מקבל עוד שליש על התנהגות רעה.. "ולא זכר את יוסף וישכחהו"
🎶 [שורת שיר – להדבקה ידנית] 🎶
ואנחנו?
למרות "שחיה רעה אכלתהו טרוף טורף רן גאוילי"
את "אחינו אנחנו מבקשים"
אבל רגע נתכנן, או נחלום בהקיץ; האם לאחר שיחזור (בקרוב מאוד)
האם יש משהו שאנחנו חולמים עליו?
ואם כן האם נעיז להגיד את זה מכאן בDC לעולם כולו?
זורק רעיון- כמו שאמרו אבותינו חוזי המדינה:
"ותחזינה עינינו בשובך לציון"
השבוע כשנדליק את שלהבות הMenorah, (ההיא שהייתה במקדש בירושלים, שהפכה לסמל מדינתנו..)
האם אנחנו מדליקים אותה כזכר לעבר הימים ההם?
או כחלום לעתיד לזמן הזה?
כמו שאמר השבוע שגרירנו:
מוזיאון התנ"ך הוא אוקסימורון
מצד אחד- מוזיאון, 'מה שהיה'.
מצד שני -אנחנו ישראל, ההוכחה שהתנ"ך חי וקיים.
🎶 [שורת שיר – להדבקה ידנית] 🎶
בתמונה- אבי מורי במרפסת החזון, צופה על פסיפס המנורה מקיבוץ נירים הנמצא בשגרירותנו
שבת חלומית 🤩
ENGLISH
And this week, in Eretz DC Yerushalaim:
🎶 [song lyric – paste manually] 🎶
https://youtu.be/8s8GlypTbtY
Tomorrow we will read in Parashat Vayeshev:
“Jacob settled in his father's land, the land of Canaan” (12),
about the importance of dreams- then and now.
The parasha opens with Joseph sharing his dreams with his father Jacob (who, himself, is quite an expert in the field).
Jacob reacts with anger:
“Shall we indeed come, your mother, your brothers, and I to bow down to you to the ground?!”
🎶 [song lyric – paste manually] 🎶
The next day, Joseph finds his brothers.
They mock him: “Here comes that dreamer!”
and cast him into a pit.
From that lowest point, Joseph is sold to Egypt,
where he shatters the “dream” of Potiphar’s wife
and is therefore thrown into prison.
🎶 [song lyric – paste manually] 🎶
Even in prison, Joseph does not stop, he evolves.
He interprets the dreams of the chief cupbearer and the baker.
But instead of continuing to dream, he turns to an interested intermediary
and as punishment, receives another portion of suffering:
“Yet the chief cupbearer did not remember Joseph he forgot, him.”
🎶 [song lyric – paste manually] 🎶
And us?
Despite “A wild beast has devoured him Ran Gvili is surely torn”
we are still saying: “It is our brother we are seeking.”
But wait, let us plan, or perhaps daydream:
when he returns (very soon),
is there something we ourselves are dreaming of?
And if so would we dare to say it out loud,
from here in DC, to the entire world?
I’ll throw out an idea; just as our forefathers, the visionaries of the nation, said:
“May our eyes behold Your return to Zion.”
This week, when we light the flames of the Menorah
(the one that once stood in the Temple in Jerusalem,
and became the symbol of our state),
are we lighting it as a memory of days gone by?
Or as a dream for the future for our time?
As our ambassador said this week:
The Bible Museum is an oxymoron.
On one hand- a museum, something of the past.
On the other- we are Israel, living proof that the Bible is alive and enduring.
🎶 [song lyric – paste manually] 🎶
In the photo: my father, may he live long, on THE Balcony of Vision, overlooking the Menorah mosaic from Kibbutz Nir Am, located at our embassy.
A dream-filled Shabbat 🤩
בתמונה – אבי מורי במרפסת החזון, צופה על פסיפס המנורה מקיבוץ נירים הנמצא בשגרירותנו
→ המאמר הקודםעל התגשמות החלומות ומצבי קיצון
