תגית: <span>תשפ״ו</span>

ומחר, ״בארבעה עשר לחודש אדר״, נקרא בתורה ״ויבא עמלק וילחם עם ישראל״, ובמגילה על ״הימים אשר נחו בהם היהודים מאויביהם״.

״יש לי חלום״, אמר מרטין לותר קינג. הפרשה פותחת בשלוש המכות האחרונות, ועבדי פרעה לא עומדים בלחץ.

היום בכנסת בירושלים ראש הממשלה פתח ואמר: ״שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה״ – אין יותר חטופים בעזה ושבו בנים לגבולם.

הפרשה נפתחת בהימנעות קיצונית ממלחמה: ״ולא נחם אלוהים דרך ארץ פלישתים, פן ינחם העם בראותם מלחמה״.

הפרשה פותחת ביתרו שמגיע לבקר יחד עם שני נכדיו: גרשם (כי גר הייתי בארץ נכריה) ואליעזר (כי אלוהי אבי בעזרי).

לאחר שיוסף אוסר את בנימין, יהודה מנצל את חופש הביטוי, תופס מנהיגות ונעמד מול יוסף.

יעקב שוכב על ערש דווי ומברך את כל הצאצאים – לכבוד ביקורו של ראש ממשלתנו בנימין.

רגע לפני שיוסף נפטר, הוא דורש שיובא לקבורה בארץ המובטחת. אך מסיבה לא ברורה, גם לאחר ש״וימת יוסף וכל אחיו״..

משה, המבוקש על פשעי מלחמה, ואהרון העבד, מנצלים את זכותם הבסיסית לחופש הביטוי ועומדים מול פרעה: ״שלח את עמי״.

השבוע ציינו בעולם את ׳יום המאבק באלימות נגד נשים׳, בעוד שבפרשתנו ׳מעמד הנשים׳ גבוה במיוחד.